נשבעת בדם מאת ליליאן סלמה נחום
את הספר הזה קיבלתי לסיקור במסגרת שיתוף הפעולה שלי עם הלוחשות
לספרים. זהו הספר השלישי של ליליאן והשני שלה שאני קוראת. את הספר הראשון
"בין שני עולמות" (לסיקור: http://goo.gl/Dj8PFA) קראתי כשיצא וחשבתי שהוא לא רע לספר ראשון, אך זקוק
לעוד עבודה, וקיוויתי שמהספר הזה אהנה יותר.
זהו הסיפור של נינה ולורנזו.
לאחר אירוע טראומתי בעבודתה המוביל לדיכאון ולגירושים, נינה, שוטרת
לשעבר, עוברת לגור בניו יורק עם ענת חברת ילדות. בזמן בילוי באחד המועדונים בעיר,
נינה מסתבכת עם גבר מסוכן, וברגע הראשון שיש לה היא מצליחה לברוח ממנו, אבל מה
שהיא לא יודעת שלורנזו הוא לא סתם גבר מסוכן אלא מאפיונר בכיר.
לורנזו שלא רגיל לא להשיג את מה שהוא רוצה, שולח את חבריו לאתר את נינה, ומהרגע שהוא מוצא
אותה הוא מחליט לא לתת לה להיעלם שוב.
למרות השוני הגדול בין שני העולמות של שניהם, המשיכה המינית בניהם
חזקה מאוד, ונינה מתפתה להיכנע לה. אבל החיים של לורנזו תוכננו בשבילו כבר לפני
שנים רבות, והוא עומד להתחתן. ובנוסף, מלחמת הכנופיות שמתחוללת ברחבי
ניו יורק לא נותנת להם מנוחה.
מה המקום של נינה בחייו של לורנזו, והאם היא תצליח לקבל את מקומה בחייו
של לורנזו? תקראו ותגלו.
אני נהנתי מהספר הזה. אני חושבת שהוא קליל וחמוד, אבל מצאתי את עצמי
מגלגלת עיניים בו כל כך הרבה פעמים שחשבתי שהן יתקעו ככה. רמת הכתיבה בספר הייתה
לי נמוכה מדי ולא אחידה. לא כל ספר צריך להיות כתוב בשפה גבוהה, אבל השפה כאן
הרגישה לי נמוכה מדי. משפטים כמו "יש לך את זה ביותר משועמם" גרמו לי
לגלגל עניים כי ככה לא מדבר גבר איטלקי אמריקאי, ולצידם משפטים ברמה יותר גבוהה
כמו "והוא לא ידע אהבה מהי" שפשוט לא התאימו לדמויות. פה ושם מצאתי
שגיאות הדפסה אבל לא בכמות שמפריעה לקריאה. לדעתי הספר זקוק לעוד עבודה של עריכה,
ולהוריד קטעים שחוזרים על עצמם ושנמרחים יותר מדי.
אהבתי את הדמות של נינה. היא חזקה, צינית, ביצ'ית, נאמנה ורגישה. אבל
היא הרגישה לי מאוד שטוחה. היה חסר לי יותר עומק בדמות כדי להבין איך מהאישה החזקה
שמסרבת להיות המאהבת, ומהשוטרת הפטריוטית שהיא הייתה, היא מקבלת בקלות את תפקידה
במאפיה. בנוסף הקטע בו היא מצילה את כל הנשים ורמאו לבד כמו סוג של רמבו היה לי
פשוט לא הגיוני וקצת יותר מדי.
גם בדמות של לורנזו היה חסר לי עומק. הוא מאפיונר ואלפא מייל מלידה,
ככה הוא חונך. הוא טוען שאין לו לב ואין לו רגשות, אבל כן רואים שינוי בזה לקראת
סוף הספר. הבעיה שהשינוי הזה לא מספיק חזק או ברור והייתי רוצה לראות יותר את
ההתפתחות שלו. בסך הכל הוא דמות לא רעה, ונהנתי לקרוא אותו.
מריאנו הוא הדמות שהכי אהבתי בספר הזה. הוא מצחיק, קצת ציני, נאמן,
אבל מה שהכי אהבתי זה שהוא לא פוחד להגיד את האמת ואת מה שהוא חושב לכולם. לא
הייתי מתנגדת לספר עם הסיפור שלו.
חוץ מהסיפור של לורנזו ונינה, הספר התמקד בעיקר במלחמת המאפיות, ולומר
את האמת חסרה לי במלחמה הזו נוכחות של המשטרה. היו אזכורים על טבח ויריות ולא
הוכנסו פה חקירות משטרה, במיוחד שידוע שלורנזו הוא חלק מהמאפיה.
סוף הספר היה צפוי לי מדי, בעיקר הקטע עם מריה, והוא היה יותר מדי
קיטשי בשבילי.
בסופו של דבר נהנתי מהספר, ואני חושבת שהוא לא רע (למרות שהיו מקומות
שהרגישו לי כמו פרק רע של הסופרנוס), אבל בגדול לא ראיתי יותר מדי הבדלים בין
לורנזו ללוקאס מהספר הראשון, או בקווי העלילה. הייתי שמחה אם הסופרת הייתה יוצאת
קצת מהמשבצת הזו של העולם התחתון ומגוונת טיפה יותר בכתיבה ובעלילה.
אני נותנת לספר 3.5 כוכבים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה