המתנחלת מאת אורית ארפא

את הספר הזה קיבלתי מתנה לסיקור דרך קבוצה בפייסבוק, לא שמעתי על הסופרת ולא שמעתי על העלילה וגם לא קראתי תגובות (לא שזה משפיע עלי), אבל התקציר עניין אותי אז אמרתי יאללה ננסה. ואני שמחה שנתתי לו צאנס כי לא רק שהוא הצליח לרגש אותי הוא גם סחף אותי ככה שסיימתי אותו תוך שעות ספורות.

הספר מתחיל בשנת 2005, כששרה ומשפחתה מפונים בכוח מביתם בגוש קטיף בימי ההתנתקות, או כמו שהם קוראים לזה "הגירוש". לאחר שגורשו מביתם הם עוברים לגור במלון קטן עם שאר אנשי הישוב, אך לאט לאט שרה מתחילה לאבד את אמונה ברבנים, ובאלוהים עקב ההתנתקות. היא מגיעה לת"א לשהות קצת עם בן דודה עדאל וכך לאט לאט היא מגלה את סצנת המועדונים התל אביבית.
יחד עם גילוי סצנת המועדונים, היא מגלה גם את העולם החילוני ואת האהבה הראשונה שלה, זיו הראל.
 שרה משנה את שמה ל"שחר" ומנסה למצוא את עצמה כאשר האמונות שלה והרקע שלה מתנגשים עם המציאות החדשה  שיצרה לעצמה. אך דבר אחד לא משתנה ולא נעלם: אהבתה למוזיקה.
רוצים לדעת איך נגמר הספר ומי זו שרה האמיתית? תקראו ותגלו.


לפי הספר "אלוהים הוא דיגיי" (god is a dj) היא מנטרת המועדונים והדיגייז. אבל זו גם סיסמאת הספר לדעתי. יש המון סרטים מוזיקליים, מחזות זמר, אבל את הספר הזה אני אגדיר לא רק כמסע לגילוי עצמי אלא כרומן מוזיקלי. לא כי הוא מלווה בשירים וקישורים ליוטיוב (שזה דרך אגב לא קיים) אלא כי המוזיקה פה היא גורם עיקרי שמחבר בין שני העולמות של שרה: החילוני והדתי. המוזיקה היא מקום מפלט ומקום נחמה. מקום למצוא את עצמך ולהתחבר לסביבה. בתור מישהי שמאוד אוהבת מוזיקה וזה חלק גדול ממני, התחברתי מאוד לנושא ולאמירה הזו. נושא המוזיקה, שירים ומנגינות שזורים לאורך כל הספר, מאחדים אותו והופכים אותו למיוחד מאוד.
הכתיבה בספר הזה היא ברמה גבוהה. לא נתקלתי בשגיאות כתיב או הדפסה, אבל היו מקומות שהשפה הגבוהה הייתה לא במקום  וזה הפריע לי קצת.
להפתעתי הספר הצליח לרגש אותי ולגעת בי.נושא ההתנתקות הוא חלק גדול ועיקרי בסיפור, וכשהתחילה ההתנתקות, הייתי בת 15 בסך הכל, לא עקבתי באדיקות אחרי החדשות וגם לא הקדשתי מחשבה יתרה על הנושא וגם לא ממש הבנתי את ההשלכות. כאן הנושא תואר בצורה כל כך אמיתית שזה גרם לי להרגיש את הכאב שלהם ולהזדהות איתם, וזה לא משנה אם אתה חילוני או דתי או אם היית שם או לא. 
הקטעים שהכי ריגשו אותי ושגרמו לי להתחיל לחשוב יותר היו הרגעים שתיארו את מלחמת לבנון השנייה. נכון היא לא מתוארת באריכות, אבל התחושות, הפחדים והרגשות שהרגשתי אז עלו שוב כשקראתי את הספר.
אני בדרך כלל לא אוהבת שמכניסים פוליטיקה לספרים. אבל פה לא הייתה ברירה וזה עבד מצויין, וגם הם לא הכבידו על הספר. הקונפליקטים בין חילוני לדתי, ימני לשמאלני, ואיך למצוא את האיזון בניהם ואיך לגרום לקשר להצליח כשרה וזיו נמצאים משני צידי המתרס רק תרמו לעלילה.
אהבתי את הדמות של שרה. אהבתי שהיא מנסה למצוא את עצמה ולאזן את העבר שלה עם ההווה. את הדת עם החילוניות. למרות שלא ברור בדיוק בת כמה היא (וגם לא ברור בדיוק מה הגילאים של שאר הדמויות) רואים שהיא בחורה צעירה שהייתה צריכה להתבגר מוקדם יחסית. שעברה אבידות ושמחות ועדיין מנסה לחיות.
את הדמות של זיו בהתחלה לא אהבתי, חשבתי שהוא גבר עשיר ומניאק טיפוסי. אבל לאט לאט כשהעלילה מתפתחת וגם הדמות שלו מתפתחת למדתי לאהוב אותו ואת הקשר בניהם.
הספר לא רומן ארוטי, אבל הוא רומנטי ומאוד מהנה

בקיצור אני ממליצה בחום על הספר, והוא מקבל אצלי 4.5 כוכבים.





לרכישה:

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

עוצרת נשימה מאת שרית חיים.

עירומה,הכל או כלום - פרשיית בלאקסטון מאת ריין מילר

נוכרייה מאת דיאנה גבלדון