הצדפה מאת אן ג'ייקובסון

הספר הזה עשה הרבה גלים כשהוא רק יצא. בחורה אלמונית עם שם בדוי מבית חרדי מספרת את סיפור חייה דרך אמנון ז'קונט, ומציעה לאנשים להכיר אותה ואת סיפורה דרך האינטרנט ובדרך למכור את הספר שלה. אני חייבת לציין שהסתקרנתי, למרות שחשבתי שהשם "הצדפה שבין ירכיי" הוא שם מגוחך, וכשקיצרו את זה ל"הצדפה" אמרתי נשמע יותר טוב. ואז קיבלתי את הספר מתנה לסיקור מסלונה. הנה מה שחשבתי עליו.

הספר מביא את סיפורה של ריבקי.
ריבקי היא ילדה בת 15, הגרה בבית חרדי בעיירה קטנה וחרדית בארה"ב. אביה הוא סוחר, וכל חודש הוא מביא לה, לאמה ולאחיותיה תחתונים חדשים, שלא יהיו טמאות אחרי הווסת החודשית. באחד מן הימים כאשר היא מגלה באריזה זוג תחתוני משי חדשים היא מגלה גם את נשיותה, ובעיקר את הדגדגן שלה המכונה "הצדפה" ואת העונג שניתן להפיק ממנו.
לאט לאט היא מנסה לגלות יותר ויותר את המיניות שלה, וכשאביה תופס אותה לילה אחד עם ראמון, נער זר, הוא שולח אותה למקום לילדות סוררות בישראל.
ריבקי מגיעה ל"בנות ישראל" פנימיה לבנות בלבד, ששם הן לומדות איך להיות עקרת בית טובה, קצת דברי חכמה ובעיקר מחכות למצוא בעל. במקום החדש ריבקי מוצאת את עצמה כמושא אהבתה החדש של אחת התלמידות בעוד שהיא עצמה נמשכת למישל, האם האחראית על המקום.
לאחר אירוע מצער במקום ריבקי ומישל פותחות במערכת יחסים, וריבקי אף מתכננת בריחה מהמקום. התכנית יוצאת לפועל כאשר היא נשלחת לבית הרב לעזור בהכנות לחגים. ריבקי יודעת שהרב מתכנן לנצלה מינית, אך במקום זאת טומנת לו פח וברגע הראשון בורחת מביתו. לצערה של ריבקי היא כמעט נאנסת בדרך אך ניצלת באורח נס ע"י אנוואר.
אנוואר הוא גבר עשיר בן 64, והוא מציע לריבקי להישאר במעונו כמה זמן שתרצה. כשאנוואר וריבקי מתחילים בסוג של מערכת יחסים מינית, הדברים משתנים ללא הכר והיא מגלה עולמות ודברים שלא חשבה שקיימים
רוצים לדעת איך הכל נגמר? תקראו ותגלו.


אני אתחיל ואגיד שאת הספר הזה לא שנאתי ולא אהבתי. אני מאוד אדישה כלפיו, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות מבחינתי. ספר צריך לגרום לי להרגיש משהו ופה לא הרגשתי כלום. לא התחברתי לדמויות או לעלילה, לא התרגשתי או כעסתי וגם לא הרגשתי במתח בקטעים המותחים.
הספר אמור להיות מבוסס על סיפור אמיתי. אני יכולה להאמין שקטעים בודדים פה קרו לאותה בחורה או יכולים לקרות למישהי זה כן. להאמין שכל הסיפור אמיתי? לא אני לא מאמינה לזה. היו גם שמועות שאן ג'ייקובסון לא באמת קיימת ושמי שכתב את זה זה אמנון ז'קונט עצמו. לזה אני כן נוטה להאמין.
מבחינת איכות הכתיבה אני יכולה להגיד שהשפה קלילה וזורמת, אך נתקלתי בשגיאות הדפסה בודדות. גם החזרה על המילה "הצדפה" קצת הפריעה לי.
הספר אמור להיות רומן ארוטי, אך לדעתי להגדיר אותו ככה זה לפגוע בשאר הספרים בזאנר. הספר הזה הוא פורנו טהור. לפעמים יותר עדין, ולפעמים יותר הארדקור, אך עדיין פורנו. הוא מאוד מיני והייתי אומרת שיש יותר קטעי סקס מעלילה. אין איזון בין הדברים.
אנוואר הוא גבן בן 64, עם קוצב לב. להאמין שהוא מסוגל לעשות את כל מה שעשה היה לי קשה להאמין, וגם קשה להאמין שבלחיצת כפתור אחת קטנה היא יכלה לחסל אותו.
אני יכולה להבין את הרצון למרוד ולחקור עולמות, אך להגיע מהמצב הזה למצב שריבקי הגיעה אליו נראה לי מוגזם.
אז כמו שאמרתי לא התחברתי לספר ולדמויות, ואני מאוד אדישה אליו. אני לא יודעת אם הייתי ממליצה עליו לאחרים.
אצלי הוא מקבל 3 כוכבים.




לרכישה:
אינדיבוק: http://goo.gl/CcfyhB
מנדלי:http://goo.gl/XZ3u50

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

עוצרת נשימה מאת שרית חיים.

עירומה,הכל או כלום - פרשיית בלאקסטון מאת ריין מילר

נוכרייה מאת דיאנה גבלדון